הצינורהדרך המהירה ביותר לקבל שירות — בכל ערוץ

במהלך שבוע שעבר פנה אלי מישהו מקבוצת המילואים בפייסבוק שפירסם מודעה לעזרה לחיילים של מכירת קורס ולאחר שהעברתי אליו את כספי האחרון הוא נעלם וזה הכסף האחרון שקיבלתי מהמענק ואני אמור לעבוד ניתוח עוד חודש

רכב עבודה שלנו, גוייס למילואים בתאריך ה 1.3.26 לצורכי הצבא והמלחמה . מאז ועד היום לא קיבלנו תשלום בגין הרכב שמוחזק אצלם . אין תשובות ברורות, בכל פעם שבדקנו דחו בעוד שבועיים את קבלת התשלום . אנחנו כבר חודשיים וחצי אחרי ולא ראינו שקל (הם כבר אמורים לשלם גם את אפריל) . משרד הביטחון לא נותן תשובות .

שחיתות בדיור מוגן משען ירושלים. הודיעו שתבנה "קומת פרימיום" בקומה 5 ונשתדל לא להפריע לקשישים, וזאת על חשבון בניית חדרי ממד לקשישים שבזמן טילים יושבים במסדרון שבסופו חלון זכוכית ענק. אפילו לאטום את החלון בלוח מתכת הם לא עושים! יש שם מנהל בשם דני שמש מאפיונר רודף בצע! שאף אחד לא משגיח על פעולותיו. משרד הרווחה אינו משיב לתלונתי מלפני חצי שנה.

שלום, מדובר בדיווח על סיפור ציבורי/עירוני בירוחם, שקשור לתנאי הלימוד והמסגרות החינוכיות ביישוב. כיום מתקיים משא ומתן משמעותי בין רשת/מועצת ירוחם לבין כלל הציבור בנושא בתי הספר היסודיים והעל-יסודיים, וכן בנושא מבני ציבור וחלוקתם. לפי מה שקורה בשטח, המצב מתוח מאוד ונמצא במרחק צעד אחד מהכרזה על שביתת הורים ואי שליחת הילדים למסגרות החינוך. לאחר התייעצות עם גורמי מקצוע ולאחר פגישה שהתקיימה בין ועד בית הספר וההורים לבין נציגת רשת/מועצת ירוחם, נילי אהרון – הפגישה "התפוצצה" באמצע, כאשר נילי אהרון יצאה מהפגישה. מאז כל היישוב נמצא בשיח ער סביב הנושא. לדברי התושבים, ההצעות והפתרונות שמציעה כרגע המועצה אינם נותנים מענה אמיתי לצרכים, ובמקביל יש תחושה שהמועצה פועלת באמצעות הפחדה של הציבור, כולל ברמה האישית, כך שאנשים מפחדים לדבר בגלוי.

שלום, שמי עדי, בת 36, אמא לשליו בן 8, סוכנת שטח, מתגוררת בקריית אתא. בשנה האחרונה אני מחפשת דירה להשכרה באזור קריית אתא, ונתקלת במחירי שכירות מאוד גבוהים ולא הגיוניים ביחס לאזור. נראה שמחירי השכירות בפריפריה מאבדים פרופורציה, בעיקר בגלל הביקוש לדירות עם ממ"ד או אפילו רק עם מרפסת. אני מרגישה שזה נושא שפוגע מאוד במשפחות עובדות ובאמהות יחידניות/צעירות שמנסות למצוא קורת גג במחיר סביר, גם מחוץ למרכז הארץ.

שלום, מדובר בפנייה כללית/סיפור אישי עם בקשה לעזרה. בעלי הוא חייל מילואים ששירת ברצף ממלחמת 7.10 במשך כשנה. בעקבות מצבי הבריאותי (פוסט טראומה מורכבת) עברנו לתאילנד לתקופה של כשנה לצורך טיפול. לאחר שנה החלטנו לחזור לישראל כדי להתחתן, ולאחר מכן לחזור שוב לתאילנד להמשך טיפול. את הכלבה שלנו, כלבה קטנה מסוג פומרניין, השארנו בתאילנד מתוך ידיעה שחודש וחצי אחרי החזרה לישראל נטוס שוב ונביא אותה איתנו. יום אחרי שנחתנו בארץ בעלי נקרא שוב למילואים, ומאז הוא נמצא ברצף מילואים כבר כ-7 חודשים. התחתנו בזמן שהוא במילואים, ובגלל השירות הרצוף שלו לא הייתה לנו אפשרות לחזור לתאילנד ולקיים את תנאי משרד החקלאות. לפי הנהלים, בעל הכלבה צריך להיות 90 יום יחד איתה בחו"ל. בפועל, במצב שלנו זה בלתי אפשרי: בעלי לא יכול לצאת מהמילואים, ואני לא יכולה לטוס לבד במצבי הנפשי. האופציה שהוצעה לנו היא להביא את הכלבה בקרגו בעלות של כמעט 10,000 ש"ח – סכום שאין לנו אפשרות לעמוד בו. אני לא עובדת בגלל הפוסט טראומה, וכרגע אנחנו גרים בחדר בדירה של סבתא כי רוב הכסף שלנו הולך על טיפולים נפשיים. הכלבה נמצאת לבד בתאילנד כבר חודשים ארוכים. היא כלבה קטנה, ביתית, שעברה איתי את כל תקופת המלחמה, והיא חלק מהתמיכה הנפשית שלי. יש הוכחות שהכלבה היא שלי אישית, לא למטרות סחר, והיא עומדת בדרישות הבריאות של משרד החקלאות. בגלל כל הנסיבות – שירות המילואים הממושך, המצב הנפשי והכלכלי, והעובדה שהכלבה תקועה לבד בחו"ל – אנחנו מרגישים שמדובר בחוסר גמישות ואטימות מצד משרד החקלאות, ומבקשים את עזרתכם בהעלאת הסיפור ובניסיון לסייע לנו למצוא פתרון אנושי.